הסוד הגדול של סמואיל מרשק

 אלכס גורדון

הסוד הגדול של סמואיל מרשק

סמואיל מרשק (1887-1964) היה סופר ומשורר ילדים מהאהובים ביותר בברית

המועצות. ובישראל ראה אור בעברית ספר הילדים האהוב המפוזר מכפר אז"ר - עיבוד

של לאה גולדברג לספרו של מרשק - "המפוזר" (במקור הרוסי מדובר

בתושב לנינגרד שמנסה להגיע ברכבת למוסקבה). מרשק זכה בפרסים החשובים ביותר

שהעניקה ברית המועצות: פרס לנין (1963) וארבעה פרסי סטלין (1942, 1946, 1949

1951). הילדים אהבו את שיריו מאוד, והיא אכן ביטאה עולם של טוב והנאה, אגדות,

דימויים מקוריים וחריזות צלולות ויפות. מרשק היה חדשן, יוצר של שירה לילדים

אנרגטית, מז'ורית, יצירתית, מלאת שמחת חיים ושנונה. שירה שמחזקת ומפתחת את

הדמיון של הילד. עולמם השירי, הרומנטי, של הילדים שתיאר העמיד חלופה לפרוזה

האכזרית והמדממת של ה"ריאליזם" הסובייטי הסוציאליסטי.

עם זאת, מרשק לא היה רק משורר ילדים נחשב, אלא גם מתרגם מבריק של שירה

אנגלית לרוסית. הוא תרגם במיומנות גדולה משירי שייקספיר, בלייק, קיטס, קיפלינג

ורוברט ברנס. הוא הצטיין במיוחד בתרגום הסונטות של שייקספיר ושירתו של ברנס.

בעבור תרגומיו משירת רוברט ברנס, מונה מרשק ב-1960 לנשיא כבוד של הפדרציה על

שם רוברט ברנס העולמית בסקוטלנד.

ניתן לומר כי מרשק חי שני מהלכי חיים: שלושים שנה לפני המהפכה הבולשביקית

וארבעים ושש שנים אחריה. החיים השניים אילצו אותו להסתיר בקפידה רבים מהאירועים

ומהיצירות של החיים הראשונים.

שם המשפחה מרשק הוא ראשי תיבות של הביטוי העברי מורנו רבי שמואל קיידנובר.

סמואיל מרשק נולד למשפחה יהודית בת שישה ילדים, ב-3 בנובמבר 1887 ליד העיר

וורונז'. הוא החל ללמוד עברית בגיל שש. אביו, יעקב, היה יליד העיר קיידנוב, המוזכרת

בקיצור שמו. שם המשפחה מעיד כי אבותיו של מרשק היו מפרשי הספרים הקדושים,

2

והוא עצמו דור שמיני לשושלת הרב קיידנובר, חכם ופרשן בן המאה ה-17. אביו עבד

כמנהל עבודה במפעל הסבון של האחים מיכאלוב ואמו היתה עקרת בית. בשנת 1900

עברה המשפחה לעיר אוסטרוגוז'סק שליד וורונז.

בשנים 1899-1906 למד מרשק בגימנסיות אוסטרוגוז'סק, פטרבורג ויאלטה. בגימנסיית

אוסטרוגוז'סק, המורה לספרות נטע בו אהבה לשירה הקלאסית ועודד את הניסיונות

הספרותיים הראשונים של המשורר לעתיד שהחשיבו כילד פלא. יצירותיו של מרשק הגיעו

לידיו של מבקר הספרות המפורסם ולדימיר סטאסוב, אשר התפעל מהכישרון הספרותי

של הנער ועזר לו לעבור לגימנסיה בסנקט פטרסבורג. ב-1907 פרסם מרשק אוסף של

"שירי ציון", המוקדש לנושאים יהודיים, ואחד משיריו ('מעל הקבר הפתוח') נכתב על מותו

של בנימין זאב הרצל. הוא גם תרגם לרוסית שירים של חיים נחמן ביאליק מיידיש

ומעברית.

בשנת 1911, יחד עם חברו המשורר יעקב גודין וקבוצת צעירים יהודים, יצא מרשק למסע

ארוך במזרח התיכון: מהעיר אודסה הם הפליגו בספינה לטורקיה, ליוון, לסוריה ולפלסטין.

מרשק נסע לשם ככתב של 'העיתון הכללי של סנקט פטרבורג' ו'העיתון הכחול'. בהשפעת

מה שראה, הוא כתב מקבץ של שירים תחת הכותרת הכללית "פלסטין". זמן קצר אף חי

בירושלים. במסע הזה הוא פגש את סופיה מילביצקי, אותה נשא לאישה זמן קצר לאחר

שובו לרוסיה. בספטמבר 1912, נסע הזוג הטרי לבריטניה. שם למד מרשק באוניברסיטת

לונדון (1912-1914) אמנות, בלשנות ותולדות השפה האנגלית. במהלך חופשותיו ערך

טיולים רגליים והאזין לשירי העם האנגליים. בתקופה ההיא החל מרשק לעבוד על

תרגומים של בלדות אנגליות, שהפכו אותו מאוחר יותר למפורסם.

ב-1914 חזר מרשק לרוסיה, עבד בפרובינציה, פרסם את תרגומיו במגזינים 'רשימות

צפוניות' ו'המחשבה הרוסית'. בינואר 1917 עבר עם משפחתו לפטרוגרד (סנקט

פטרסבורג), אך לאחר המהפכה הבולשביקית נמלט לדרום רוסיה - ליקטרינודאר, שם

פעל במסגרת עיתון הבוקר של הדרום כעורך ראשי וככותב פלייטונים, סאטירות

ואפיגרמות נגד הבולשביקים (1919). בנוסף לעג מרשק גם לאנשי ימין ולאנטישמים.

עד 1920 עיבד מרשק מחדש את כל שיריו המוקדמים, ומחק מהם כל סימן וקשר ליהדות.

מהאנציקלופדיה היהודית הקצרה אנו יודעים: "בשנת 1920, המשורר המבטיח ביותר,

3

מרשק, עזב את הספרות היהודית-רוסית"; המשורר היהודי מת, והמשורר הסובייטי נולד.

ב-1922 שב מרשק לפטרוגרד, ובשנת 1923 פרסם את ספרי השירים הראשונים שכתב

לילדים. במשך כמה שנים עמד מרשק בראש המערכת של הוצאת הספרים הממלכתית

לילדים בלנינגרד. ב-1934, בכנס הראשון של הסופרים הסובייטים, הוא נשא נאום על

ספרות ילדים ונבחר לחבר במועצת איגוד הסופרים של ברית המועצות.

בתקופה הזו כתב גם שירי ילדים רבים, שהפכו לנכסי צאן ברזל של ספרות הילדים הרוסית, ביניהם "פעוטות

בכלוב", "האגדה על העכברון הטיפש( "תורגם ועובד לעברית בידי רבקה דוידית עבור 'דבר לילדים' בשם "מעשה

בעכבר טיפשון"), "המטען" (תורגם לעברית בידי מרים ילן-שטקליס בשם "גברת עם כלבלב") ועוד. כאמור לעיל,

ספרו משנת 1930 "המפוזר" תורגם לעברית בידי לאה גולדברג והיה ל"מפוזר מכפר אז"ר".

ב-1938 עבר מרשק למוסקבה, ובשנים 1939-1947 היה סגן של יו"ר מועצת העובדים

של העיר. במהלך מלחמת העולם השנייה החלו חייו הכפולים. ב-1946 הוביל מרשק

מבצע סודי לגיוס כספים להעברת ילדים יהודים מבית היתומים בקובנה. אלה היו ילדים

שהצליחו לשרוד באורח פלא במדינות הבלטיות במהלך המלחמה. הם נשלחו לוורשה,

משם ללונדון, ומלונדון לישראל. מרשק תרגם בסתר מיידיש לרוסית שירים שנכתבו בגטו

על זוועות הנאציזם. השירים הללו בתרגומיו לא פורסמו מעולם. למרות האנטישמיות של

השלטון הסובייטי, מרשק לא זנח את הנושא היהודי. הוא לקח חלק פעיל בפעילויות הוועד

האנטי-פשיסטים היהודי שהוקם במהלך המלחמה. ב-1948 פורק ועד היהודים האנטי-

פשיסטי, ורבים מחבריו נעצרו והוצאו להורג. שמו של מרשק הוזכר שוב ושוב במהלך

חקירות חברי הוועד והופיע בפרוטוקולים. מרשק חי במתח מתמיד: חבריו נעלמו, שיחות

אנונימיות בוצעו לדירתו, איימו עליו והותקפה ההוצאה לספרות ילדים שבראשה עמד.

בארגון הסופרים פורסמה תלונה על ה"נטל" – כשהכוונה היתה לסופרים היהודים שעבדו

עם ההוצאה, והגיעו אליה ועדות בדיקה בתדירות גוברת והולכת. באחת הפעמים, יו"ר

ועדת הבדיקה ביקש לחשוף בפני צוותו "את הפנים האמיתיים של מרשק" – והשליך על

השולחן את ספרו שירי ציון. כבר בסוף 1940 הופיע שמו של מרשק ברשימת ההוצאות

להורג, אבל סטלין, שאהב את שיריו, אמר - "ובכן, למה לירות במרשק? לדעתי, הוא

סופר טוב", והעביר את שמו של המשורר מרשימת המוצאים להורג לרשימת המועמדים

לפרס סטלין. מרשק הוכרז כקלסיקון של ספרות הילדים הסובייטית.

4

מרשק הסתיר בקפידה את הנושאים המקראיים, היהודיים והציוניים בעבודתו. כל חייו

חלם לתרגם לרוסית את תהילים; הוא ניסה שוב ושוב להוציא לפועל את התרגום, אבל

בכל פעם בכה ודחה, והעבודה לא הושלמה. בניסיונותיו אלה הובילו אותו המילים "אם

אשכחך ירושלים, תשכח ימיני; תדבק לשוני לחכי, אם לא אזכרך, אם לא אעלה את

ירושלים על ראש שמחתי."